החלטה בתיק ע"ע 10366-10-11

1.      לפנינו בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל- אביב יפו מיום 13.7.11 (השופט שמואל טננבוים ונציגת הציבור גב' הורוביץ; תע"א 9332/09).

הדיון בבית הדין האזורי

2.      בבית הדין האזורי התבררה תביעתה של המשיבה, שטענה כי פוטרה מעבודתה מחמת הריונה, לתשלום פיצויי פיטורים, פיצויים בגין הפסד השתכרות, שכר בגין 60 ימי עבודה, תמורת הודעה מוקדמת, פיצויים בגין נזק לא ממוני ו/או פיטורים שלא כדין, פיצוי בגין עוגמת נפש וכן פיצוי בגין העדר שימוע.

3.      המבקשת הינה חברה רשומה בישראל אשר עוסקת בין היתר בניהול רשת למכירת ביגוד והנעלה תחת השם FACTOEY 54. המשיבה שעבדה בחנות המבקשת בהרצליה כמנהלת מחלקת "בייסיק",יידעה את מנהליה בדבר הריונה.ביום 19.10.08 (לאחר כארבעה חודשי עבודה), הודיע מנהל החנות למשיבה כי עקב צמצומים בכוח האדם היא מפוטרת.

4.      המשיבה טענה כי היא פוטרה מעבודתה, מחמת הריונה בלבד בניגוד להוראות חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, התשמ"ח - 1988 (להלן - החוק);

המבקשת טענה כי עמדה בנטל הראייתי המוטל עליה מכוח הוראת סעיף 9(א)(2) לחוק, כאשר הוכיחה כי פיטורי המשיבה מקורם בצמצום כוח אדם בחנות המבקשת.

5.       ביום 13.7.11 קבע בית הדין האזורי כי שוכנע שהמבקשת פעלה בניגוד להוראות סעיף 2 לחוק ופסק סכום פיצוי כספי למשיבה על סך 50,000 ש"ח.

הבקשה להארכת מועד

6.       על פסק דין זה, מגישה המבקשת בקשה להארכת מועד להגשת ערעור. במסגרת הבקשה, טוען בא כח המבקשת כי פסק הדין הומצא לה ביום 29.8.11 וכי עקב חישוב המועדים באמצעות תוכנת מערכת הקומיט הממוחשבת, סבר בטעות כי המועד האחרון להגשת הודעת הערעור הוא 5.10.11 והגישה באיחור של יום.

המשיבה, בתגובתה לבקשה להארכת מועד, טוענת כי המבקשת לא מעלה כל "טעם מיוחד" המצדיק את האיחור בהגשת הבקשה עת נקבע בפסיקה כי הן התרשלות והן טעות משרדית לא מוכרות כ"טעם מיוחד" לצורך זה. עוד טוענת המשיבה כי יש לדחות את הבקשה גם בשל חוסר התייחסותה של המבקשת לעניין סיכויי הערעור אשר לטענת המשיבה אינם גבוהים ואינם מצדיקים את קבלת הבקשה. 

דיון והכרעה

7.      המועד להגשת ערעור על פסק דין של בית דין אזורי נקבע בתקנה 73 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב-1991 (להלן: " התקנות") אשר קובעת:

"המועד להגשת ערעור על פסק דין של בית דין אזורי הוא שלושים ימים מיום השימוע, או מהיום שהומצא למערער פסק הדין אם ניתן בהעדר הצדדים, והוא כשאין הוראת חיקוק אחרת הקובעת מועד שונה להגשת ערעור.

תקנה 126 לתקנות קובעת:

"תקופת פגרה של בית הדין לא תבוא במנין הימים שנקבעו בתקנות אלה או שנקבעו בידי בית הדין או הרשם, אלא אם כן הורה בית הדין או הרשם, לפי הענין, אחרת."

תקנות בית הדין לעבודה (פגרות), התשמ"ד-1984, קובעות כי פגרת הקיץ חלה מיום 20 ביולי עד יום 4 בספטמבר.

נמצאנו, אם כן, כי משהומצא פסק הדין למבקשת ביום 29.8.11 נמנים הימים להגשת הערעור עליו מהיום הראשון שלאחר הפגרה, דהיינו 5.9.11 ועל כן מסתיימים ביום 4.10.11; משכך ומשהוגשה הבקשה להארכת מועד להגשת הערעור ביום 5.10.11, הרי שהוגשה בצדק מאחר והמועד להגשת הערעור חלף.

בהתאם לתקנה 125 לתקנות, לבית הדין סמכות להאריך מועדים, בהתקיים "טעם מיוחד":

  "מועד או זמן שקבע בית הדין או הרשם לעשיית דבר שבסדר הדין או שבנוהג, רשאי הוא, לפי שיקול דעתו ובאין הוראה אחרת בתקנות אלה, להאריכו מזמן לזמן, אף שנסתיים המועד או הזמן שנקבע מלכתחילה; נקבע המועד או הזמן בחיקוק, לרבות בתקנות אלה, רשאי הוא להאריכם מטעמים מיוחדים שיירשמו".